הקוד של המנהיגים: ממסך הקולנוע של ילדותי ועד הר סיני

  

אני לא יודע מה אתכם, אבל אני גדלתי בעולם שבו גיבורים נראו אחרת. בשנות ילדותי בבתי הקולנוע  היה חלון לערבות האינסופיות של המערב הפרוע. הייתי מהופנט לדמויות הקאובויים השתקנים אלו שהיו רוכבים לבדם אל תוך השקיעה כשכל מה שהיה להם זה הסוס הנאמן שלהם וקוד מוסרי בלתי-נראה, אבל חזק מפלדה.

הייתה בהם עוצמה שקטה הם לא דיברו הרבה אבל כל מילה שלהם הייתה במקום. הם לא התפארו אבל כל מעשה שלהם שידר ביטחון תמיד ידעת שאפשר לסמוך עליהם הם היו המבוגר האחראי בעולם של כאוס הנוסטלגיה הזו לגיבורים שחיים על פי סט ברור של כללים נשארה איתי תמיד.

עם השנים התחלתי לתהות מה היה הסוד שלהם? מה הפך את הדמויות האלה לכל כך בלתי נשכחות? הבנתי שזה לא היה האקדח המהיר או הכובע המרשים זה היה הקוד. הקוד שנחקר מאוד  שלפיו הם חיו נשמו ופעלו. הקוד הזה שאז רק הרגשתי אותו והיום אני יכול להביא אותו כפי שנוסח :

• חיה באומץ. אל תפחד מהצללים.
• היה גאה בעבודתך. כל משימה היא חתימה שלך על העולם.
• סיים מה שהתחלת. יושרה היא לעמוד במילה שלך, קודם כל לעצמך.
• עשה את מה שצריך. בלי דרמות, בלי תירוצים.
• היה קשוח אך הוגן. לב של ברזל עם נשמה של צדק.
• קיים הבטחות. המוניטין שלך הוא כל מה שיש לך.
• היה נאמן לשבטך. כי אף אחד לא שורד לבד.
• דבר מעט, אמור הרבה. שתיקה יכולה לומר יותר מאלף מילים.
• דע שיש דברים שלא למכירה. כבוד, אמת, אהבה.
• דע את הגבול. הכוח האמיתי הוא לדעת מתי לא להשתמש בכוח.

זה היה הקוד שלהם וככל שהתבגרתי גיליתי להפתעתי שהקאובויים מהסרטים לא המציאו אותו הם היו רק השליחים האחרונים בשרשרת ארוכה ומפוארת.

התחנה הראשונה במסע הגילוי שלי הייתה הפילוסופיה הסטואית. כשקראתי לראשונה מכתביהם של מרקוס אורליוס וסנקה הרגשתי שמצאתי את "מדריך ההפעלה" של גיבורי ילדותי. הרעיון של להתמקד במה שבשליטתנו לעמוד באומץ מול מה שאין לנו שליטה עליו למלא את חובתנו בשקט ובנחישות ולשמור על מצודה פנימית שלווה ובלתי חדירה  זה היה ה-DNA של כל קלינט איסטווד וג'ון ויין שאי פעם הערצתי. הבנתי שהקאובוי הוא בעצם סטואיקן על סוס.

אבל הגילוי המטלטל באמת זה שחיבר לי את כל הנקודות למקום הכי אישי ומוכר הגיע ממקור קרוב הרבה יותר. מקור שתמיד היה שם בספרים שעל המדף בבית. גיליתי שהיסודות של הקוד הזה השורשים העמוקים ביותר שלו נטועים עמוק באתיקה ובמחשבה היהודית.

פתאום, כללי הקאובוי קיבלו משמעות חדשה עתיקה:

• "איזהו גיבור? הכובש את יצרו" המשנה בפרקי אבות נתנה שם לגבורה השקטה שראיתי על המסך.
• "אמור מעט ועשה הרבה"  זה לא היה רק סגנון קאובואי זה היה עיקרון יהודי יסודי.
• האחריות לסיים את המלאכה, לעמוד במילה, החשיבות העצומה של "אמת" ו"צדק"  כל אלה הדהדו מסיפורי האבות מחוקי התורה ומהדיונים בתלמוד.
• האיזון בין "קשוח אך הוגן" נראה פתאום כמו הגרסה המודרנית לאיזון הנצחי בין מידת הדין למידת הרחמים.

הבנתי שהחוכמה הפילוסופית  הזו החוכמה שעיצבה את גיבורי ילדותי היא חלק מהמורשת שלי. היא שרשרת זהב של ידע על מנהיגות ואופי שהחלה בהר סיני עברה דרך חכמי המשנה הושפעה והשפיעה על הוגים ביוון וברומא ובסופו של דבר אחרי מסע של אלפי שנים, מצאה את דרכה אל התסריטאים של הוליווד, ומשם אל האקרנים .

אז מה כל הנוסטלגיה הזאת אומרת עלינו היום?

היא אומרת שהערכים הללו שנראים לפעמים כמו שייכים לעבר רחוק הם נצחיים. הם זמינים עבורנו כאן ועכשיו. אותה תחושת הערצה שחשנו כילדים כלפי הגיבור על המסך היא בעצם כמיהה של הנשמה שלנו ליושרה, לאומץ ולאחריות.

כשאתה עומד היום בפני החלטה קשה בעסק, כשאתם מנווטים אתגר מורכב במשפחה, כשאתם שואפים להוביל צוות או קהילה דעו שאתם לא לבד. אתם יכולים לשאוב מאותו מעיין עתיק של חוכמה. אתם יכולים להתחבר לאותו קוד.

הגיבורים מהסרטים לימדו אותנו איך זה נראה. המסורת שלנו מלמדת אותנו מאיפה זה בא. ועכשיו, תורנו לחיות את זה.

אז בפעם הבאה שאתם צריכים לקחת את המושכות לידיים זכרו את הקאובוי השתקן את הפילוסוף הסטואי ואת החכם מפרקי אבות. תנשמו עמוק.

הגיע הזמן לרכוב.