החור, העכבר ומה שביניהם: על מנהיגות, מדיניות ומלכודת הפריון הנמוך

 

בעולם התלמודי העשיר טמון לו משל קטן עם חוכמה עצומה: "לא העכבר גנב, אלא החור גנב".תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"ו, עמוד ב'

בפשטות, החכמים מלמדים אותנו שלא רק הגנב (העכבר) אשם בגניבה, אלא גם החור שהעניק לו מסתור והזדמנות. האחריות מתפצלת  לא רק על מי שמבצע את העוול, אלא גם על מי שיצר את התנאים שאפשרו אותו.

מה בין חור, עכבר וגמרא לבין מדיניות כלכלית מודרנית?
יותר ממה שנדמה.

האשליה שבמדדי האבטלה

בשנים האחרונות ישראל התגאתה בירידה עקבית באבטלה לכאורה סיפור הצלחה. אבל מאחורי הנתון המרגיע הזה מסתתרת מציאות בעייתית: הפריון במשק לא זינק יחד עם הירידה באבטלה.

מבחינה פילוסופית ומנהיגותית, זו תמונת מראה מושלמת למשל התלמודי.
האזרחים (העכברים) ממלאים את המשק בתעסוקה  אבל מרביתם נכנסים למשרות שמאפשרות קיום, לא התקדמות. המדיניות (החור) לא חפרה עבורם מנהרות לתעשיות מתקדמות, לחדשנות טכנולוגית, להכשרות פורצות דרך. במקום זאת, היא יצרה אינספור "חורים" למשרות פשוטות, בשכר נמוך, עם תרומה שולית לפריון הלאומי.

מי אשם בפריון הנמוך?

כמנהיגים קל לנו להאשים את הפרטים: "העובדים לא מתמקצעים", "הצעירים לא רוצים ללמוד מקצועות טכנולוגיים", "המעסיקים לא משקיעים בהון האנושי".
אבל כמו שהגמרא מלמדת לא רק העכבר אשם  מי שחופר את החורים  נושא באחריות כבדה יותר.

מדיניות ממשלתית שמסתפקת במדדי אבטלה נמוכים בלי להוביל מדיניות אסטרטגית להעלאת הפריון בעצם מייצרת "תעסוקת הישרדות" ולא "תעסוקת צמיחה".
מדינה שמעדיפה "לחפור חורים" של משרות שקל לאייש, במקום להשקיע בחינוך טכנולוגי, בהכשרות מתקדמות ובהנגשת חדשנות לעסקים קטנים  מייצרת תרבות כלכלית שמנציחה פערים ואי-פריון.

האחריות המנהיגותית: לא לחפור את החורים הקלים

מנהיגות מעצבת כזו שיודעת לקחת אחריות על המרחב הציבורי ולא רק על התוצאה המיידית מבינה שהתפקיד שלה הוא ליצור תשתיות לחורים איכותיים:

• מסלולי הכשרה שיובילו למקצועות נדרשים.
• עידוד השקעות בטכנולוגיה שמאפשרת פריון גבוה.
• חיבור בין מערכות החינוך, הצבא והתעשייה כך שתיווצר תודעת פריון מגיל צעיר.
• עיצוב כלכלה שמתגמלת חדשנות לא רק שעות עבודה.

העכבר יודע לחפש חור – תנו לו חורים של צמיחה

האזרח הישראלי הוא עכבר חרוץ. הוא מוצא פרנסה, הוא יודע להסתדר, והוא יודע להמציא את עצמו מחדש. אבל אם כל מה שהמנהיגות מציעה לו הוא חורים של הישרדות, הוא יישאר שם.
תפקידה של מנהיגות מתקדמת הוא לעצב חורים חדשים לא של הישרדות אלא של מצוינות, לא של פרנסה מינימלית אלא של תרומה מקסימלית.

סיכום

התלמוד, בפשטותו הגאונית מזכיר לנו עיקרון ניהולי, כלכלי ומנהיגותי:
האחריות לתוצאה הסופית אינה רק על הפרטים הפועלים, אלא גם על מי שעיצב את הזירה שבתוכה הם פועלים.
מדיניות כלכלית חכמה אינה מודדת רק אבטלה, אלא בוחנת איזה סוג של חורים היא חופרת עבור אזרחיה חורי בריחה או חורי צמיחה.

כי כמו שהגמרא לימדה כבר לפני אלף וחמש מאות שנה לא העכבר גנב, אלא החור גנב.