דוד קלדרון יועץ ארגוני, מרצה בתחומי התעסוקה ,המנהיגות וניהול פרויקטים

אומץ ניהולי : לא להחליט .... עדיין ! לא מעט פעמים לאורך הקריירה שלי , שאלו אותי : " נו , החלטת ?" או : " מה עושים ?" או הגרסה האגרסיבית  " יותר   מהר   צריך להכריע !" ואני שלמדתי בדרך לא פשוטה , עוצר . מתבונן . לפעמים שותק . ולפעמים גם אומר בפה מלא : " עוד לא . זו לא ההחלטה הנכונה לעכשיו ." זה אולי נשמע אנטי - ניהולי . הרי מנהיג אמור להחליט , להוביל , לקבוע כיוון . אבל האמת ? לפעמים האומץ האמיתי הוא דווקא ביכולת להתאפק . התרבות שמקדשת הכרעה   והמחיר אנחנו חיים בעידן של תגובתיות . לחץ . הכול עכשיו . מנהלים מדורגים לפי קצב תגובה , והתחושה היא שמי שלא עונה מהר – פשוט לא מוביל . אבל המציאות מלמדת משהו אחר,לא מעט החלטות שמתקבלות " מהבטן " או " כי חייבים " מתבררות בדיעבד כהחלטות שגויות , יקרות , שוחקות   לא רק כלכלית אלא גם אנושית . ואז באות החרטות , התיקונים , הוועדות ... היה לי פעם קולגה שאמר לי : " לפחות טעה באומץ ." ואני חשבתי לעצמי – גם איפוק יכול להיות אומץ . לעיתים דווקא מתוך כוונה לפעול מהר , פוגעים בתהל...

  בעולם התלמודי העשיר טמון לו משל קטן עם חוכמה עצומה : " לא העכבר גנב, אלא החור גנב " . תלמוד בבלי ,  מסכת קידושין ,  דף נ"ו, עמוד ב' בפשטות, החכמים מלמדים אותנו שלא רק הגנב (העכבר) אשם בגניבה, אלא גם החור שהעניק לו מסתור והזדמנות. האחריות מתפצלת  לא רק על מי שמבצע את העוול, אלא גם על מי שיצר את התנאים שאפשרו אותו . מה בין חור, עכבר וגמרא לבין מדיניות כלכלית מודרנית ? יותר ממה שנדמה . האשליה שבמדדי האבטלה בשנים האחרונות ישראל התגאתה בירידה עקבית באבטלה לכאורה סיפור הצלחה. אבל מאחורי הנתון המרגיע הזה מסתתרת מציאות בעייתית : הפריון במשק לא זינק יחד עם הירידה באבטלה . מבחינה פילוסופית ומנהיגותית, זו תמונת מראה מושלמת למשל התלמודי . האזרחים (העכברים) ממלאים את המשק בתעסוקה  אבל מרביתם נכנסים למשרות שמאפשרות קיום, לא התקדמות . המדיניות (החור) לא חפרה עבורם מנהרות לתעשיות מתקדמות, לחדשנות טכנולוגית, להכשרות פורצות דרך. במקום זאת, היא יצרה אינספור "חורים" למשרות פשוטות, בשכר נמוך, עם תרומה שולית לפריון הלאומי . מי אשם בפריון הנמוך ? כמנהיגים קל לנו להאשים את ה...

תקומה: להוביל מתוך השבר וליצור עוצמה חדשה הרעיון לכתוב את המאמר הזה עלה לאחר שקראתי על פילוסופיית הקינצוגי היפנית, אשר עוררה בי אסוציאציות ורגשות עזים לאור המשברים שאנו חווים, הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית.  הקונספט של תיקון שברים ושילובם בתוך הסיפור האישי שלנו נגע בי במיוחד, במיוחד בתקופה שבה אנו מתמודדים עם מציאות קשה ומורכבת. הכאב והשבר אינם הסוף; הם חלק בלתי נפרד מתהליך של בנייה מחודשת וצמיחה. כמו באמנות הקינצוגי, שבר אינו סוף אלא הזדמנות ליצור משהו חדש ויפה יותר. בפילוסופיית הקינצוגי היפנית, כלי חרס שבור אינו נזרק לפח אלא מתוקן בעורקי זהב, ההופכים את השברים למקור גאווה ויופי. כל שבר שנוצר בו הוא חלק מהסיפור שלו, והזהב שממלא את החריצים מעניק לו ערך ייחודי. תפיסה זו מרחיבה את התובנה שמה שנראה כהרס וככישלון, יכול להפוך לכלי של התחדשות וחוסן, במיוחד כשאנו עומדים בפני משברים אישיים, לאומיים ואנושיים. הפסוק ״קום עורי כי בא אורך״ (ישעיהו ס, א) מהדהד את הרעיון של תחייה והתעוררות לאחר נפילה. בתפיסת היהדות, משבר הוא זמני, הוא שלב בדרך לתקומה ולהתחזקות. זוהי עמדה עמוקה לגבי קיומו של...

  מנהיגות מעצבת בארגון: סיפור אישי דוד המלך - בניה אמונה ומנהיגות    "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה." (משנה, אבות ב', ט"ז) לפני מספר שנים, מצאתי את עצמי בתפקיד ניהולי חדש כשקיבלתי את האחריות לנהל את מחוז דרום בשירות התעסוקה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הזדמן לי לנהל גוף גדול במגזר הציבורי, והגעתי לתפקיד עם ניסיון ממקומות אחרים שעיצבו מחדש את תפיסתי של המגזר הציבורי. האתגר היה עצום והמטרה שלי הייתה ברורה: ליישם מנהיגות מעצבת ולהוביל את הצוות להצלחות מרשימות.    השפעה חיובית על המונהגים   אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה לבנות אמון בקרב הצוות שלי. אני זוכר שפניתי לכל אחד מהעובדים באופן אישי, הקשבתי להם, שאלתי על הצרכים שלהם והתעניינתי בחייהם האישיים. התהליך הזה יצר קשרים חזקים ובנה תחושת נאמנות והערצה. כשהתחלנו לעבוד יחד, ראיתי כיצד הם מוכנים להשקיע מעל ומעבר למה שציפו בתחילה.   באחת הפגישות, אחת העובדות הוותיקות, שיתפה אותי בחששותיה לגבי שינוי התהליכים בעבודה. היא הייתה סקפטית לגבי הצורך בשינויים והביעה חשש מאובדן המורשת ה...