החור, העכבר ומה שביניהם: על מנהיגות, מדיניות ומלכודת הפריון הנמוך
בעולם התלמודי העשיר טמון לו משל קטן עם חוכמה עצומה : " לא העכבר גנב, אלא החור גנב " . תלמוד בבלי , מסכת קידושין , דף נ"ו, עמוד ב' בפשטות, החכמים מלמדים אותנו שלא רק הגנב (העכבר) אשם בגניבה, אלא גם החור שהעניק לו מסתור והזדמנות. האחריות מתפצלת לא רק על מי שמבצע את העוול, אלא גם על מי שיצר את התנאים שאפשרו אותו . מה בין חור, עכבר וגמרא לבין מדיניות כלכלית מודרנית ? יותר ממה שנדמה . האשליה שבמדדי האבטלה בשנים האחרונות ישראל התגאתה בירידה עקבית באבטלה לכאורה סיפור הצלחה. אבל מאחורי הנתון המרגיע הזה מסתתרת מציאות בעייתית : הפריון במשק לא זינק יחד עם הירידה באבטלה . מבחינה פילוסופית ומנהיגותית, זו תמונת מראה מושלמת למשל התלמודי . האזרחים (העכברים) ממלאים את המשק בתעסוקה אבל מרביתם נכנסים למשרות שמאפשרות קיום, לא התקדמות . המדיניות (החור) לא חפרה עבורם מנהרות לתעשיות מתקדמות, לחדשנות טכנולוגית, להכשרות פורצות דרך. במקום זאת, היא יצרה אינספור "חורים" למשרות פשוטות, בשכר נמוך, עם תרומה שולית לפריון הלאומי . מי אשם בפריון הנמוך ? כמנהיגים קל לנו להאשים את ה...